סקר חדקוניות בסכנת הכחדה בישראל (Coleoptera: Curculionoidea)

חדקוניות מהוות כחמישית ממספר מיני החיפושיות בישראל, למרות זאת מצב הידע עליהם ודנו איננו מספק. פחות מ-400 מינים דווחו עד עתה בספרות המדעית, כ-600 מינים מישראל מוצגים כיום באוסף החרקים הלאומי באוניברסיטת תל אביב, ואני מעריך שמספר מיני החדקונית בישראל מגיע עד כ-1000 מינים. אמנם מינים אחדים עלולים להיעלם טרם נאספו ותועדו. המגמה הכללית של הירידה במגוון המינים נצפית באופן ברור אצל חדקוניות בישראל. לאחר בדיקת החומר שהצטבר במהלך כמאה השנה האחרונות באוסף ולאחר איסוף חיפושיות אינטנסיבי בכעשרים השנה האחרונות, ברור לי שמינים רבים אינם נאספים עוד ואחרים מופיעים במספרים קטנים יותר ותחום תפוצתם מצטמצם. המגמה הזאת חזקה במיוחד בקרב המינים המאכלסים בתי גידול לחים, חולות ומינים עם תפוצה מצומצמת (כגון המוגבלים לפסגות של הר חרמון או הר מרון, נאות מדבר וכדומה), אך ניכרת גם במינים המאכלסים בתי גידול נפוצים כמו החורש הים-תיכוני. הירידה במגוון המינים הינה כתוצאה מפעילות אנושית, שלא רק פוגעת בבתי גידול, אלא לעתים גורמת להיעלמותם. דר' ראובן אורטל, עד לאחרונה מרשות הטבע והגנים, הציע לפני מספר שנים להרכיב רשימה "אדומה" של החרקים כדי לאפשר שמירתם. כ-200 מינים של חדקוניות הינם מועמדים לרשימת המינים בסכנת הכחדה (לפי הקריטריונים של ועדת הספר האדום העולמי), מתוכם כ-55 מינים הינם אנדמיים לישראל או למקומות מסוימים בישראל (כגון הר חרמון). מין אחד של חדקונית כבר נעלם מישראל (אם כי זה איננו מין אנדמי): Aorus anthracinus היה ידוע רק מעמק החולה ולא נאסף יותר מאז ייבוש החולה בשנות ה-50. המחקר הנוכחי נועד לסקור את המינים הנמצאים בסכנת הכחדה ולייצר רשימה אדומה של מיני החדקוניות הדורשים הגנה בישראל.
 

תוכנית המענקים