השתלמות בנושא לארוות של דגים באוניברסיטת מיאמי בפלורידה, ארה"ב

דגי השונית הבוגרים הינם בעלי חיים קבועי מקום, אולם השלב הצעיר שלהם, השלב הלרוולי, יוצא מן השונית אל הים הפתוח. בסביבה הפלגית הלרוות נסחפות עם הזרמים ביחד עם שאר הפלנקטון עד לשלב בו הן מפתחות יכולות שחייה והתמצאות אשר מאפשרות להן למצוא שונית להתיישב בה.

השלב הלרוולי נחשב ל" קופסא שחורה" בחיי דגי השונית מכיוון שהידע על שלב חיים זה מצומצם עקב הקושי שבחקר הלרוות הזעירות הנמצאות במימד הימי העצום. בנוסף, תהליך הזיהוי הינו מורכב ומאתגר וזאת ממספר סיבות עיקריות: ראשית, קיימים הבדלים משמעותיים בין מורפולוגיית הלרווה לזו של הבוגר. שנית, קיים דמיון מורפולוגי רב בין קבוצות טקסונומיות שונות בשלבים הצעירים. ושלישית, מידע העזר לזיהוי לרוות באזור הים האדום הינו מצומצם ביותר.

כחלק מעבודת הדוקטורט שלי אאפיין את התפוצה בזמן ובמרחב של לרוות דגי השונית בעמודת המים במפרץ אילת לפי קבוצות טקסונומיות ושלבים התפתחותיים. למיקום הלרוות במרחב חשיבות רבה שכן באזורים פלגים שונים הלרוות חוות תנאים סביבתיים שונים אשר עשויים להשפיע על מסלולם ולכן גם על הקישוריות שבין האוכלוסיות הבוגרות. עבודת השדה אשר התבצעה אשתקד, כללה דיגום פלנקטון במיקומים ובעומקים דיסקרטיים במרחב לאורך חופי אילת ועקבה.

הזיהוי הטקסונומי של לרוות הדגים יעשה ע"י בחינת מאפיינים מורפולוגיים כגון: תכונות מריסטיות (מספר חוליות, סנפירים, קוצים וקרניים), צורת גוף כללית ודגמי פיגמנטציה. במסגרת השתלמות במעבדתה של פרופ' קלייר פריס מאוניברסיטת מיאמי אשר בפלורידה, אשפר את יכולת הזיהוי הטקסונומי של לרוות דגי השונית.

תוכנית המענקים